לא רק רשלנות רפואית של הרופאים: דין האשם התורם

רשלנות רפואית היא אינה חד משמעית כמו שנהוג לחשוב. לעיתים רבות עולה מול בית המשפט דרישה להכריע במקרי רשלנות רפואית, בהם האחריות לא מוטלת רק על הרופאים המייצגים את הצד הנתבע, אלא גם על המטופלים עצמם – התובעים. על פי החוק, מקרים כאלו מתרחשים כאשר מעשיו או מחדליו של המטופל מוגדרים כ"אשם תורם".

באופן כללי, בתי המשפט ייחסו לתובע אשם תורם כאשר הוא התנהל באופן רשלני או לא על פי ההוראות שניתנו לו, ובכך הביא לפגיעה במצבו הרפואי. בדרך כלל תנהגות כזו מתרחשת בזמן השיקום, ההבראה והמעקב. בכל אחד מהתהליכים הללו חלה על המטופל אחריות, ולכן בית המשפט מוצא לנכון להוריד חלק מהאשמה מהרופאים ולייחס אותה למטופלים.

עם זאת, על בית המשפט לבחון מה הם בדיוק מעשיו של המטופל, והאם באמת יש מקום לייחס לו אשם תורם. רוב המקרים, אכן נוגעים לפעמים בהם המטופל לא מילא את ההוראות המלאות שקיבל, אך ישנם גם מקרים אחרים.

אשם תורם היא למעשה טענת הגנה העומדת לזכות הנתבע, והיא  יכולה לשמש אותו כהגנה חלקית או כהגנה מוחלטת.  בפועל אנו מוצאים כי בתי המשפט בישראל נוטים לחלק את האחריות בין התובע לנתבע, ובכך למעשה להפחית מדמי הפיצוי המגיעים למטופל אך לא לבטלם לגמרי. כמובן שאין באמור משום ייעוץ משפטי משום שיש לבחון כל מקרה לגופו, ולבדוק על פי מבחני בית המשפט האם אכן מדובר באשם תורם.

ישנם מספר מבחנים בהם בית המשפט עשוי לבחון את שאלת הרשלנות. אחד מהם הוא מבחן הסמיכות. בית המשפט למעשה מחפש את הגורם שלו מיוחס הסיכוי הגבוה ביותר להביא להתדרדרות במצבו של המטופל מבחינת סמיכות במקום ובזמן, ולאחר מכן בודק את הקשר הסיבתי לנזק שנגרם. לעיתים ישתמש בית המשפט במבחן ההזדמנות האחרונה, בו נבחן הגורם אשר היה יכול למנוע את הנזק שנוצר. במידה ומתגלה כי הרופאים הם אלו אשר אחזו בהזדמנות האחרונה, הרי שקיים סיכויי שמדובר במקרה של רשלנות רפואית.

במידה והמטופל הוא זה אשר קיבל את ההזדמנות האחרונה למנוע את הנזק, רוב הסיכויים שחלק מאחריות הרופאים להתרחשות הנזק יופחת. אין ספק כי תיקי רשלנות רפואית הינם תיקים מורכבים ולכן כדאי לערב עורך דין העוסק בתחום כבר בשלבים הראשונים לאחר התרחשות הנזק.