התובע, סובל מיתר לחץ דם, משקל יתר, מעשן, דיסליפידאמיה, בשל כאבים בחזה צונתר ב- מספר שנים לפני האירוע.
לפני מספר חודשים לערך החל התובע לסבול באופן פתאומי מכאב חד עז בעוצמתו בחזה שלווה בהזעה מוגברת וקוצר נשימה ונמשך כ- 10 דקות. הכאב חזר על עצמו עוד מספר פעמים.
בשעות הבוקר, פנה התובע למרפאה של הנתבעת 1. הנתבע 2 אשר בדק את התובע אבחן את כאבי החזה ככאבים ממקור דופן בית החזה וייחס אותם למסז' שהתובע עבר. אין התייחסות בדו"ח הרפואי לגבי אופי הכאב, האם לווה בהזעה, קוצר נשימה או היה קשור למאמץ. התובע הופנה ליעוץ דיאטטי, לא הופנה לבדיקות ו/או בירור נוסף ונאמר לו "אם הכאבים יחזרו מקלחת חמה תעזור".
בשל המשכיות הכאבים, פנה התובע שוב למרפאת הנתבעת 1 מספר ימים לאחר מכן. התובע נבדק על ידי הנתבעת 3 אשר רשמה לו משכך כאבים מסוג אטופן הפנתה אותו למכון הלב לביצוע בדיקות אקג ואקו לב לא דחופה. למחרת פסקו הכאבים.
לתובע נקבע תור לביצוע בדיקת אקג אשר פוענח כ "הפרעות לא ספציפיות ברפולריזציה היפוך גלי T בחיבורי V2-V4 המתאימים לנזק בשריר הלב". התובע הופנה בדחיפות לבית חולים.
בבדיקתו בבית חולים נרשם "בקבלתו אסימפטומטי ללא סימנים של אי ספיקה לבבית באקג סימנים של אוטם קדמי רסנטי טרופונין 0.3".
בבדיקת אקו לב נמצאה ירידה בדרגה בינונית קלה בתפקוד חדר שמאל עם ירידה של מקטע פליטה ל- 40% על חשבון התכווצות חוד הלב אקינזיה אפיקלית.
בצינטור נמצאה היצרות של 99% בעורק הקדמי היורד והיצרות של 90% במוצא העורק הדיאגונלי הראשון. העורק הקדמי היורד הורחב והושתל בו תומכן והעורק הדיאגונלי הורחב על ידי בלון.
בבדיקת אקו לב נוספת נצפתה תנועתיות מופחתת קלה באזור האוטם בטרטוריה הספטואפיקלית.
מאז האירועים המתוארים לעיל אשר אינם אלא רשלנות רפואית וכתוצאה מהם סובל התובע מקוצר נשימה במאמץ בינוני, נזק קבוע משמעותי לשריר הלב. בשל מגבלותיו סובל התובע מירידה בתפקודו היומיומי, התעסוקתי החברתי והזוגי.
לשם הוכחת רשלנות רפואית התובע נבדק על מומחה אשר קבע כי "מדובר בגבר בן 52 עם כמעט כל גורמי הסיכון (יתר לחץ דם, עישון, השמנת יתר, שומנים גבוהים בדם) למחלת לב איסכמית, אשר פנה למרפאת קופת חולים בשל כאבים בקדמת החזה לראשונה בחייו. הכאבים הופיעו במנוחה ולוו בקוצר נשימה וזיעה קרה".
המומחה מוסיף "מטופל עם פרזנטציה כזו היה אמור להדליק נורות אזהרה אדומות בעיני הרופא הסביר, מה עוד שבטופס הממוחשב הנפרש לפני הרופא המטפל הופיע הודעה קופצת המזכירה לו כדגל שחור את גורמי הסיכון של המטופל שלפניו מחלה איסכמית". העובדה שלרופא המטפל לא נדלקו נורות אזהרה וכתוצאה מכך נגרם נזק מהווה רשלנות רפואית.
וממשיך המומחה בחוות דעתו ביחס לנתבע 2 – "אך הרופא המטפל לא ייחס חומרה מספיקה לתלונות החולה כפי שהיה צפוי מהרופא הסביר והתעלם מה- lege artis המורה לו לשלול תסמנת קורונרית חריפה". מאחר והרופא לא פעל כמצופה מרופא סביר וכתוצאה מכך נגרם נזק מדובר במקרה של רשלנות רפואית.
יתרה מזו, הנתבע 2 לא ציין בדו"ח את סוג הכאבים, משכם, האם היו מלווים בהזעה, קוצר נשימה, האם היו מוכרים לתובע מעברו אלא – וכך קובע המומחה הוא "נשבה בקונספט המוזר של המסג'". גם היעדר תיעוד ורישום יש בתביעות של רשלנות רפואית.
ובנוגע לביקור השני במרפאה מתייחס המומחה וקובע כי גם כאן כשלה הרופאה – הנתבעת 3 – "שלא הפנימה את דחיפותו ומסוכנותו של המצב שבו היה המטופל".
מסביר המומחה "בדיעבד הסתבר שהכאבים היו ביטוי לתהליך המכונה Evolving MI אוטם בהתהוותו אשר הסתיים בבוקר עת פסקו הכאבים".
המומחה מצביע על כך כי בבדיקת האקג נמצא "אוטם קדמי רסנטי" עם ערכי טרופונין גבוהים.
מסקנתו של המומחה כי "רופאי המרפאה שלא הפנו את המטופל למיון באופן דחוף בעת אירוע האוטם, בניגוד למצופה מהרופא הסביר, לא מנעו את האוטם בכך חשפו את החולה לנזק שנגרם לו".
באשר למשמעות של אוטם בשריר הלב מרחיב המומחה ומסביר כי "מטופלים אשר שרדו את האישפוז בגלל אוטם חריף בשריר הלב חשופים ל- 11% סכנת תמותה בשנה הראשונה. התמותה המצופה בתום 3 שנים עומדת על 27.15. תוך 5 שנים 40% מהמטופלים ששרדו אוטם ימותו". ומוסיף "ממחקר פרמינגהם המפורסם עולה כי אלו השורדים את השנה הראשונה אחר אוטם חריף בשריר הלב חשופים לסכנת תמותה של 23% פי חמש מהאוכלוסייה הנורמלית. ובחמש השנים הבאות לאחר מכן לעוד 25% שהם פי שלושה מהאוכלוסייה הנורמלית". בתיקי רשלנות רפואית יש לקחת בחשבון גם ראשי נזק כגון אבדן סיכויי החלמה ו/או החמרת סיכון תמותה.
מדובר במקרה חמור של רשלנות רפואית עם אובדן סיכויי החלמה ו/או החמרת סיכון תמותה.