סטטיסטיקות אודות תביעות רשלנות רפואית בישראל

בשנים האחרונות נערכים מחקרים באופן תדיר כמעט אודות תפוצתן של תביעות רשלנות רפואית בישראל, זאת לנוכח העלייה המשמעותית במספר תביעות אלה. מחקרים אלה מראים, כי מרבית העילות לתביעות הרשלנות המוגשות בישראל הן בעקבות יחס שאינו הולם, ורק אחוז קטן מאוד של תביעות הוא בעקבות טיפול רשלני שגרם לנזק. מהם המספרים הסטטיסטיים העולים ממחקרים אלה, כיצד מסתיימות תביעות אלה במרבית המקרים, ומהי התייחסותו של בית המשפט ? אין ספק כי מדובר בנתונים מעניינים במיוחד.

מחקרים שנעשו בשנת 2009 מראים, כי בישראל מוגשות בממוצע כ-12 תביעות רשלנות רפואית מדי יום, שהן כ-4500 תביעות בשנה. סכום הפיצויים המשולמים מדי שנה לנפגעי רשלנות רפואית עומדים על כרבע מיליארד דולר, מספר שגם הוא עולה בהתמדה (בוודאי אם יושווה להיקף הפיצויים ששולם כחמש או עשר שנים קודם לכן). סכום הפיצויים המוטל על הצד הנתבע בתביעות אלה נע בין עשרות אלפי שקלים במקרים קלים, ועשוי להגיע גם למאות אלפי שקלים ואפילו מיליוני דולרים במקרי רשלנות בהיקף גדול ומשמעותי.

ככל שעולה מספרן של תביעות הרשלנות הרפואית המוגשות לבתי המשפט בישראל, כך מתייחסים אליהן השופטים בחומרה רבה יותר. כיום, מוטל נטל ההוכחה של התביעה כמעט באופן מוחלט על הנתבעים, או במילים אחרות – כאשר מוגשת תביעת רשלנות רפואית אל בית המשפט, הרי שעל כתפיהם של הנתבעים מוטלת החובה להוכיח, כי נהגו כנדרש ועל פי חובת הזהירות, וכי הנזק שנגרם לתובע לא נגרם בשל טיפול שבוצע או לא בוצע בו. הסטטיסטיקות מראות כי רק בשליש מהמקרים מצליח הצד הנתבע להעביר את חובת ההוכחה אל התובעים, הנדרשים הם מצידם להוכיח את פגיעתם ואת הגורמים לה.

הנתונים הסטטיסטיים הנאספים מדי שנה מראים כי מרבית תביעות רשלנות רפואית מסתיימות בעסקת טיעון או בפשרה בין הצדדים, בדרך כלל עוד לפני שנפתח המשפט עצמו. כאשר הגיע התיק אל בית המשפט, הרי שרק ב-10% מצא בית המשפט עילה לדחייתו. המשמעות אם כן היא ברורה – מרבית תביעות הרשלנות הרפואית המגיעות לבית המשפט הן בעלות עילה מוצדקת, בהן ברור כי הצדק מצוי בצידו של התובע, וכי הנתבעים ובאי כוחם עושים הכל על מנת להגיע לפשרה בתיק, ולמנוע סחבת ארוכה מדי של המשפט, סחבת שפירושה הוצאות רבות מאוד למערכת הבריאות בישראל.