הוכחת קשר סיבתי בעת רשלנות רפואית

אחד הנושאים המרכזיים עליהם נדרש לתת את הדעת בכל טיפול בתביעת רשלנות רפואית הוא הוכחת הקשר הסיבתי שבין הטיפול הרפואי שניתן ובין הנזק שנגרם למטופל. לצורך זה, נדרשת התביעה להוכיח כי בעת הטיפול התקיימה הפרה של חובת הזהירות שבין הרופא והחולה, ומסיבה זו אירע הנזק שנגרם למטופל. ואולם, הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי כפי שפורט לעיל אינה מספיקה להוכחת התביעה. על התובע להוכיח גם את הקשר הסיבתי המשפטי. קשר סיבתי זה,  מורכב משיקולי מדיניות.

השאלה האם קיים קשר סיבתי במישור העובדתי הינה שאלה שבעובדה: האם הטיפול שקיבל התובע הוא שגרם לתובע את הנזק בגינו הוגשה התביעה. כך למשל יש  לבחון זאת באמצעות השאלה הפשוטה הבאה – "האם הנזק לתובע היה נגרם גם אם לא (אלמלא) היה מקבל את הטיפול שקיבל ?"  – אם התשובה היא חיובית, כלומר הנזק היה נגרם בכל מקרה, הרי שלא מדובר במקרה רשלנות רפואית.

אם לעומת זאת התשובה שלילית וברור, אם כן, כי הנזק נגרם לתובע כתוצאה מהטיפול הרפואי שקיבל, הרי שיש לבחון את השאלה האם נוצר בנסיבות הנ"ל קשר סיבתי משפטי.

הקשר הסיבתי המשפטי, הינו כלי אשר נועד לפטור מאחריות נזיקית מעוולים כאשר הנזק או הסיכון לא היו צפויים מראש, או לא היו בטווח הסיכון.

לצורך כך נקבעו בפסיקה מספר מבחנים: מבחן הצפיות, מבחן השכל הישר ומבחן הסיכון.

בהתאם למבחנים הנ"ל על מנת להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי יש,  בין היתר, להראות  כי (1) ניתן היה מלכתחילה לצפות כי הפרת חובת הזהירות, כפי שהופרה תגרום לנזק אשר נגרם בפועל, (2) הנזק שנגרם הוא מימוש של הנזק שהחיקוק נועד למנוע, (3) לא היה גורם כלשהו אשר התערבותו פגמה או השפיעה על הקשר שבין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק, (4) שהסיבתיות העובדתית אינה נובעת אך ורק מסמיכות בזמן ובמקום האירוע.

סוגיית הקשר הסיבתי היא סוגייה מורכבת ביותר ובכל תיק של רשלנות רפואית יש לבדוק סוגיה זו במשנה זהירות טרם הגשת תביעה לבית המשפט. לשם כך כדאי להקפיד כי עורך הדין המייצג את התובע יהיה מנוסה בניהול תיקי רשלנות רפואית.