מדוע אנו פוחדים להכיר באפשרות של רשלנות רפואית?

הסיבה לכך מאוד פשוטה: כולנו שבויים בקונספציה שגויה, שרופאים אף פעם לא יכולים לעשות טעויות, וגם כשזה אכן קורה, קשה לנו להשלים עם כך.

מן האספקט הפסיכולוגי אפשר אפילו לומר, כי קבלת רשלנות כעובדה מוגמרת מחייבת אותנו להכיר בכך שהרופא, בידיו הפקדנו את היקר לנו מכל, פשוט כשל. אך למרות שקשה להתייחס אל רשלנות רפואית בצורה אחרת, צריך לזכור כי בתור אזרחים במדינה דמוקרטית יש לנו זכויות. על הזכויות הללו כולם ללא יוצא מן הכלל צריכים לשמור, וכאשר הן נפגעות יש לנקוט עמדה ולעשות מעשה.

למרות שבישראל אין הרבה מקרים של רשלנות רפואית ביחס לקורה בעולם, הם עדיין קיימים בכמות כזו שיכולה להטריד כל מי שחרד לטיפול שקיבל. רשלנות של רופא או אחות יכולה להתחיל בהרדמה, להתרחש במהלך ניתוח מסובך או לקרות במהלך ההתאוששות, אך ההשלכות עדיין יהיו דומות.

רשלנות רפואית יכולה לפגוע באדם לאורך שנים רבות, ולגרור אחריה בעיות הרות גורל, אשר כלל לא ידע עליהן. יש לזכור, כי בניגוד אל התפתחות של מחלות אחרות, רשלנות מסוגים שונים יכולה לגרום למחלה, שכלל לא נשים לב אליה עד שתתפרץ. במילים אחרות, כאשר אנחנו חולים, ושמים לב לכך בזמן, ניתן לספק טיפול הולם. לעומת זאת, כאשר אנחנו נפגעים מרשלנות רפואית כזו או אחרת, סביר להניח שנצא מנקודת הנחה תמימה, ולא ניקח בחשבון כי יכול להיות שהרופא ביצע הליך לא תקין.

כדאי לזכור, כי גם הרופאים עצמם מתייחסים בשנים האחרונות אחרת אל רשלנות מאשר מטופלים. הסיבה לכך נעוצה במספר גורמים, כאשר בראש ובראשונה יש לזקוף זאת לזכות הצפה של מקרי רשלנות שנחשפו בתקשורת, וטיפול נכון של בתי החולים בהם ובסיבות שהביאו אליהם. על מנת שרשלנות רפואית לא תחזור, יש צורך בהתגייסות מצד גורמים רבים כמו עורכי דין, רופאים וכמובן האזרחים עצמם. רק בצורה כזו ניתן למצות את הדין עם רופאים שלא ביצעו את עבודתם כהלכה, ולדאוג כי מקרים אלו לא יישנו בעתיד.

כל מקרה שנחשף מונע מקרים אחרים, וכאשר בריאות האדם ואף חייו מוטלים על הכף, יש צורך במשנה זהירות ובטיפול אינטנסיבי.