רשלנות רפואית בטיפול מיני

גברים רבים הסובלים מבעיות בתפקוד המיני ומאין אונות פונים אל המרפאות המיועדות למקרים אלה, במטרה להשיב לעצמם את חיי המין ואת התפקוד שהם רגילים לו. מרבית הפונים אל מרפאות אלה זוכים לקבל טיפול איכותי ומוצלח וזוכים להגשים את מטרותיהם, אולם יש אחרים הנקלעים למצבי רשלנות רפואית בהם הטיפול נכשל ואף נגרם להם נזק.

מרבית המטופלים פונים אל מרפאות טיפול מיני בשל מקרים של אימפוטנציה (אין אונות), בין אם הם חסרי כל יכולת להגיע לזקפה ובין אם משך הזקפה שלהם הוא קצר מאוד. לעיתים מדובר בתופעות לוואי של מחלות (דוגמת סכרת) או של טיפול תרופתי, מה גם ששכיחות מקרים אלה עולה ככל שעולה הגיל. לעיתים נפגעת איכות החיים בתחום המיני בשל אלכוהוליזם או עישון, כמו גם בשל בעיות פסיכולוגיות (דוגמת דיכאון או חרדה).

מקרי רשלנות רפואית בטיפול מיני עלולים לקרות בכל שלב של הטיפול – החל מהבדיקה הראשונה והאבחון, דרך מתן הטיפול עצמו וגם לאחר מכן, בעת לקיחת תרופות. הסיבות למקרי רשלנות רפואית אלה הן רבות – חוסר מקצועיות של הצוות המטפל, רישום תרופה שאינה נכונה או טעות במינון, מתן טיפול שאינו מתאים לנוכח מצב רפואי קיים של המטופל והחמרה במצבו (לדוגמא, מתן תרופה ספציפית להגברת האונות למי שסובלים ממחלות לב), התרשלות באופן הטיפול עצמו, וכן מקרים נוספים שאינם עונים על ההתנהגות הסבירה המצופה מרופאים וממטפלים מיניים.

לעיתים, נגרמים מקרי רשלנות רפואית בשל אי קיום של זכויות החולה, לדוגמא בעת שרופא מחליט על טיפול מסוים בלא ליידע את המטופל אודות תופעות הלוואי האפשריות כתוצאה מהטיפול. במקרים אלה עובר הרופא על חוק "הסכמה מדעת", לפיו נדרש מטופל לקבל את כל המידע אודות מצבו ואודות הטיפול שהוא עומד לקבל, על מנת שיוכל לשקלל את הנתונים ולהחליט האם מעוניין לקבלו.

גורם "הסכמה מדעת" הוא חשוב במיוחד בתחום הטיפול המיני שאינו מוגדר כתחום מסכן חיים. לפיכך, בעת שמסכים מטופל לניתוח השתלת תותב באיבר מינו, למשל, עליו להבין היטב את הסכנות הנשקפות לו מפעולה זו, שאם לא כן – יחשב כאילו נקלע למצב רשלנות רפואית.

לעיתים, נקלע מטופל למצב אין אונות בשל מקרה רשלנות רפואית, שנגרם לו בלא קשר לטיפול מיני (בתחום אחר). במקרים אלה יכיר בית המשפט בנזק שנגרם למטופל כתוצאה מפגיעה באיכות חייו ומחוסר יכולתו להקים משפחה ויפסוק לו פיצויים בהתאם.